אסטרוגלגל ASTROgalgal
Astrology Learning and practice Website
אתר לימוד ותרגול של שפת הכוכבים
השנה העברית
הלוח העברי וחודשי השנה
הלוח העברי מבוסס על מחזור הירח ומחזור השמש יחד.
כל שנה משלבת את מחזור השמש מול 12 חודשי הלבנה כאשר כל כמה שנים מוסיפים כמה ימים לשנה על מנת לשלב את שני המחזורים בהתאמה. כך נוסף לנו חודש אדר נוסף הוא אדר ב' כל כמה שנים.
חודש מתחיל עם מילוי הלבנה
אמצע החודש הלבנה מלאה ועד חיסרון הלבנה בסוף החודש.
בשנה יש 12 חודשים עבריים ששמותם במקור בתקופת גלות בבל.
לכל חודש יש כמה שמות המסמלים את השפעת החודש ויש מזל השולט עליו וגם אות המסמלת את החודש.
שתי ספירות לחודשים בתורה:
אחת מתחילה מראש השנה עת בריאת האדם ומתחילה מהחודש הראשון תשרי. וספירה שניה מתחילה עם יציאת מצרים בחודש ניסן שהפך להיות ראש החודשים בו התחיל התהוות עם-ישראל.
הלוח העברי מתחיל את ספירת השנים עם בריאת העולם.
בתורה אנו מגלים שהעולם נברא בשישה ימים וביום השביעי וינפש, וכך תכנן בורא עולם כי כל יום של בריאה יהיה אלף שנה בעולם. את ספירת השנים אנו עורכים באותיות, לדוגמא שנת התשע"ההיא שנת חמשת-אלפים שבע-מאות שבעים וחמישה. בעבר היו החכמים מחשבים את החודשים על תצפיות במולד הירח, אך עם השנים ואיבוד הידע הקדום ערכו לוח שנה לשנים העתידיות על כל השנים הבאות.
היום העברי מתחיל עם שקיעת החמה ועד לשקיעת החמה ביום הבא.
על פי הפסוק בספר בראשית פרק א: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד”.
הלוח האחרים חסרים ויוצרים שינויים גדולים בין זמנים שונים של חגים בין שנה לשנה אחרת.
לוח שנה הלועזי הולך על פי מחזור השמש בלבד.
לוח המוסלמי הולך על פי מחזור הירח בלבד.
מספור החודשים מתחילת שנה בחודש החודשים ניסן:
חודש ראשון:ניסןחודש שביעי:תשרי
חודש שני:איירחודש שמיני:חשון
חודש שלישי:סיוןחודש תשיעי:כסלו
חודש רביעי:תמוזחודש עשירי:טבת
חודש חמישי:אבחודש אחד-עשר:שבט
חודש שישי:אלולחודש שנים-עשר:אדר
מספור החודשים מתחילת שנה בחודש תשרי:
חודש ראשון:תשריחודש שביעי:ניסן
חודש שני:חשוןחודש שמיני:אייר
חודש שלישי:כסלוחודש תשיעי:סיון
חודש רביעי:טבתחודש עשירי:תמוז
חודש חמישי:שבטחודש אחד-עשר:אב
חודש שישי:אדרחודש שנים-עשר:אלול
חלוקת השנה על פי הקבלה
חלוקת החודשים למזל, אות, יסוד, שבט, כוכב
כתרעונהספירהחודשמזלאותיסודשבטכוכבאות
י
חכמהאביבחסדניסןטלההאש ימיןראובןמאדיםד
גבורהאיירשורועפר שמאלשמעוןנגהפ
תפארתסיוןתאומיםזרוח אמצעלויכוכבר
ה
בינהקיץנצחתמוזסרטןחמים ימיןיהודהלבנהת
הודאבאריהטאש שמאליששכרחמהכ
יסודאלולבתולהיעפר אמצעזבולוןכוכבר
ו
זעיר אנפיןסתיוחסדתשרימאזנייםלרוח ימיןבנימיןנגהפ
גבורהחשוןעקרבנמים שמאלדןמאדיםד
תפארתכסלוקשתסאש אמצענפתליצדקג
ה
מלכותחורףנצחטבתגדיעעפר ימיןגדשבתאיב
הודשבטדליצרוח שמאלאשרשבתאיב
יסודאדרדגיםקמים אמצעיוסףצדקג
מזל החודש העברי
ראש חודש והלבנה
הלבנה מסתובבת סביב כדור הארץ בערץ 29 יום. על ידי סיבובה אנחנו מחלקים את השנה ל-12חודשים בעלי 29-30 ימים בערך. היום האחרון של כל חודש מהווה ראש לחודש הבא אחריו.
כל תחילת חודש מתחיל בעצם עם חידוש הלבנה, תחילת מחזור חדש של מילוי הלבנה עד למילואה המלא באמצע החודש ואז שוב היא נחסרת ויורדת לחצי סהר עד לכמעט העלמותה.
ראש חודש הינו נחשב ליום מיוחד על פי מסורת היהודית ומוזכר כך גם בתורה בכמה מקומות,בה היו בזמן בית המקדש עושים יום חג והלל בראש החודש ומברכים את החודש כולו. עד היום ישנם מנהגים שונים ביניהם גם סעודת ראש חודש והימנעות ממלאכה בעיקר לנשים.
לנשים ישנו קשר מיוחד ללבנה, כשהם שהלבנה מתמעטת ומתמלאה ושוב מתמעטת כך גם האשה עוברת תקופה מחזורית כל חודש המשפיע עליה ועל המחזור החודשי של הווסת המלווה את בניית ופירוק הרחם. כל סיום מחזור מהווה התחלה חדשה של בניית הרחם ועד היכולת להפרות אותו ולהביא ולד לעולם. ולכן ראש חודש הוא זמנן של הנשים ליום חג וביטול ממלאכה על מנת לברך ולחדש את מהלך החודש בברכות חדשות.
בימים עברו היו החכמים בודקים את זמן תחילת הלבנה ומודיעים לעם דרך הקמת מדורות אש על ראשי ההרים או לחילופין על ידי שליחים, עם הבלבול שנעשה בעקבות דתות אחרות ושונות החליט הלל השני לקבוע לעתיד לבוא את כל ראשי החודשים.
למה צריך לברך על הלבנה כל חודש? חודש כשמו כן הוא, משורש המילה "חדש". ולכן כל חודש מביא עימו אנרגיה חדשה והכי טוב להתחיל אותו בחגיגה הלל וברכה. כל חודש שונה משאר החודשים ויש להבין את מהלך החודשים והשפעתם במאמר על חודשי השנה.
ומה מקור השורש של חידוש הלבנה על פי הבריאה? מה קרה שבעצם ברא הקב"ה את הכוכב המואר הזה ולשם מה? מסופר בזהר הקדוש את הסיפור על הלבנה, הנה המדרש: תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס, עמוד ב (מתורגם מארמית)
רבי שמעון בן פזי מקשה:
כתוב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז), וכתוב (שם): " אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן"!
אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה: לכי ומעטי את עצמך.
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?
אמר לה: לכי ומשלי ביום ובלילה.
אמרה לו: מה רבותא בכך? נר בצהריים מה יועיל?
אמר לה: לך, ימנו בך ישראל ימים ושנים.
אמרה לו: גם השמש, אי אפשר שלא ימנו בו תקופות [עונות], שכתוב "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, טו) .
[אמר לה]: לך, ייקראו צדיקים בשמך - יעקב הקטן ["סְלַח נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" (עמוס ז, ב)], שמואל הקטן [ברכות, כח ע"ב, חכם מתקופת המשנה שנודע בצדקותו], דוד...הקטן ["וְדָוִד הוּא הַקָּטָן" (שמואל א יז, יד)].
ראה שלא מתיישבת דעתה.
אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח.
וזהו שאמר רבי שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש, שנאמר בו "[וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת] לה'"* (במדבר כח, טו)?
אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
* בקורבנות השעירים של מועדים אחרים נכתב למשל 'וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם' (במדבר כח, כב)
השפעות החודש על פי מילוי הלבנה:
מתחילת החודש ועד אמצע החודש הלבנה מתמלאה – זמן של חידוש אנרגיה והגדלת האור, משפיע על המים ועל השיער הצומח והחי וגם על האדם.
מאמצע החודש ועד סופו עם התחסרות הלבנה – האנרגיה יורדת, האור מצטמצם וגם כך הוא משפיע על כל הקורה כאן דומם- צומח-חי ומדבר.
על פי האסטרולוגיה ההשפעה מתבטאה גם באישיות האנשים על פי מצב הירח שהיה ביום לידתם בהתאם למצב הלבנה.
חודשי השנה העברית
חודש כסלו
החודש התשיעי במניין החודשים.
החודש השלישי במניין השנה
מזל החודש: קשת.
שבט: בנימין - קלעי הקשת.
האות העברית: ס.
חוש החודש: השינה.
חג בחודש: חנוכה.
בחודש זה ימי גשם ושמש מתערבבים ונראית בו הקשת בענן.
בחודש זה נצחה קשת החשמונאים את מלכות יוון.
משמעות שם החודש:
1. כסלים כוונתו כליות שבגוף שענינו כליון והשתוקקות, צפיה. מבטח, תקוה.
2. מקור השם כנראה "כסל" שפירושו "תוחלת" – משום הציפייה למטר בחודש זה.
3. באכדית נקרא "כיסילימו" שפירושו עבה, שמן. ואמנם, בכתב היתדות האשורי מופיע החודש בשם "חודש עבי מטר" שפירושו חודש מרובה בגשמים.
4. כסל - מלשון ביטחון "אם שמתי זהב כסלי". כפי שאומר איוב: כי "ד' יהיה בכסלך" שהוא לשון אמונה וביטחון.
כסל שפירושו אמונה ובטחון בא להסביר את סוד נצחונם של בני מתתיהו שהאמינו בה' והאמינו שבעזרתו ניצחו אע"פ שהיו מועטים ומחוסרי אמצעים וכלי נשק.
5. שם נוסף "כסיל" - הוא שמה העברי של קבוצת הכוכבים "אוריון" הנראית בשמים בחודש הזה.
6. כס-ל"ו - שמו של החודש כסלו, מתחלק ע"פ הקבלה לשני חלקים כס-ל"ו. הדבר רומז ליכולת המיוחדת שיש לנו בחודש זה, להוריד את הארת הספירות העליונות הנרמזות במספר 36 (ל"ו), שישפיעו על חיינו באופן של התיישבות ('כס') והשארות לאורך זמן.
מזל השולט: מזל קשת.
הקשת הופיעה לראשונה לנח בחודש כסלו ומבטא את ההגנה של בורא עולם עלינו וסימן הוא לרחמים משמים וכשמופיע ללא גשם סימן לדין. המסורת העברית אומרת לפי שהוא חודש תחילת ירידת הגשמים ובו נראו הקשת בענן ובו גם אחזו החשמונאים קשת גיבורים בידם. הקשת מסמלת את חיזוק הארץ אחרי המבול, הקשת הופכת מסמל הברית וסמל החודש, מתופעה אקלימית ביסודה לקשת הצבאית- קשתם של החשמונאים. הקשת היא כלי מלחמה אך מראה הקשת ללא יתר וחיצים, המכוונת כלפי מעלה, מסמנת את ההיפך ממלחמה. פיוס בין הקדוש ברוך הוא לעולם כולו.
אות החודש: ס
אות סגורה המבטאת צורך בביטחון ומקיף ומגן. לסמוך פירושו לבטוח. רומזת על עזרת ה' בגיבורים ועל ירושלים: "מיטתו של שלמה ששישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה” (שיר השרים).
אנשי ח"ן אומרים שהסמך רומזת על ברכת הכהנים של משפחת מתתיהו ששישים אותיות בתוכה שהם כאבני אל-גביש וכאבני אש הגנו על ירושלים נגד הסתערות האויב והצילו אותה מנפילה שהסמך סומכת נופלים ושומרת עליהם.
אבן החודש: אבן החושן שמייצגת את שבט בנימין היא הישפה, שאותה נשא אהרון הכהן בין שאר האבנים הטובות על חושן המשפט.
חוש השינה:
החוש הקשור עם חודש כסלו הוא חוש השינה והחלום. החלום הינו חוויה בעלת משמעות, יסוד חשוב בדרך הרוחנית של האדם. במסורת היהודית יש לחלומות תפקיד יסודי המתבטא בסיפורי התנ"ך, בתלמוד ובתורת הקבלה. רוב החלומות המתוארים בתורה, מתרחשים בפרשיות השבוע הנקראות בחודש כסלו: חלום יעקב על הסולם והמלאכים, חלומותיו של יוסף על הכוכבים והשיבולים וחלומות פרעה ושריו.
במסורת היהודית ישנן תפילות חשובות המתייחסות לחלומות. דוגמה: היא תפילת 'המפיל' שמתפללים לפני השינה ובה מבקשים שנחלום חלומות טובים ושעצות נכונות תארנה את חיינו.
שבט בנימין.
שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים.
ברכת יעקב לבנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מ"ט, כז). הדגל של שבט זה היה סמל השבט הזאב על רקע כל הצבעים, כלומר, ל-12 הצבעים.
שבט בנימין קיבל את ברכת משה בפרשת וזאת הברכה: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן." (דברים לג יב).
ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט, פרט ל-600 גברים, שמהם לאחר מכן, השתקם השבט.
שאול, מלכה הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לוי ומעטים משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.
שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את "בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'" (ירמיהו כ', ב).
קלעי הקשת:
שבט בנימין היה מפורסם בקשתיו וקלעיו. כבר במעשה פילגש בגבעה מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין:
“וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא". ( שופטים כ', טו-טז)
גם בנו של שאול, יהונתן, ניחן בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן: "קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר" (שמואל ב, א', כב). על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שקוראים בשבת אשר למחרתו ראש חודש, הפטרה המכונה "מחר חודש":
"וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה." (שמואל א' כ', יח-כ).
האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני. מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:
"וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצְִלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת, מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן" (דברי הימים א' י"ב, א-ב).
כאשר שאול ובנו נהרגים בהר הגלבוע לדוד אין מסקנה אחרת אלה:
"וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר" (שמואל ב' א', יז-יח).
הרד"ק מפרש שם "מכאן והילך צריך ללמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן. ובימי ממלכת יהודה מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:
"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל" (דברי הימים ב', י"ד, ז).
ובסוף ימי בית ראשון, בשנת 600 לפנה"ס מובא בדברי הימים א': "וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן" (דברי הימים א', ח', מ).
שבט בנימין, שהיה מחובר לממלכת יהודה טרם היציאה לגלות, יצא יחד עם שבט יהודה לגלות בבל, ואף הוציא מתוכו את מרדכי היהודי- אחד האישים המרכזיים שגלו לבבל ומשם לפרס, כפי שמתואר מוצאו במגילת אסתר: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ה'-ו').
אחרי תליית המן, הפך מרדכי למשנה למלך פרס ומדי - אחשוורוש. ובת משפחתו אסתר הייתה באותו הזמן המלכה.
חודש הגאולה:
הרבי מלובאויטש מסביר בשיחה כי כפי שבחודש סיון, החודש השלישי מניסן, ניתנה התורה, הרי שגם חודש כסלו הינו החודש השלישי על פי המניין המתחיל מחודש תשרי, ובו היה מתן תורה של פנימיות התורה- "נשמתא דאורייתא".
חשוב ומומלץ להוסיף מעתה והלאה, בלימוד פנימיות התורה, תורת החסידות, המביאה לחיבור פנימי עם הבורא, ומזרזת את הגאולה השלימה בהיותה "טעימה" מסודות התורה כפי שתתגלה בבוא הגאולה כנאמר "תורה חדשה מאיתי תצא".
חגי החודש: חג החנוכה
ביום כ"ה בכסלו נחנכו ההיכל והמזבח וזהו מקור שם החג חנוכה.
ניצחון האור על החושך. בקשת הגיבורים משכו החשמונאים ובראשם יהודה המכבי והביסו את צבא המתייוונים, נכנסו לירושלים וטהרו את בית המקדש מטומאתו וכוננו מחדש את המזבח ההרוס.
חג חנוכה הוא גם חג של חינוך אל דרכי ה' = חנוכ-ה'. המלחמה של האור בחושך הינה גם גם בנפש האדם, בעולמו הפנימי ואפילו מתחילה שם, אך סילוק קצת מהחושך בנחישות והתמדה פותח פתח לשפע של מעלה של ביטחון ואמונה בבורא עולם.
חג הנסים - האמונה בכוחו העליון ואינסופי של בורא עולם יכולה להתגלות דרך נסים שקורים לנו. החג החנוכה הנס אמנם היה בכד קטן, אך התופעה היתה בלתי טבעית ורק אמונתם של ישראל הקדושים בבורא עולם אמונה שלמה גם לאחר הרס וחורבן, פתח להם פתח לגילוי נס שאנו חוגגים אותו כבר אלפיים שנה, העל-טבעי זה בעצם נס של בורא עולם בשביל עם ישראל.
מאורעות כסלו:
י"ב כסלו ה'של"ד- נפטר רבי שלמה לוריא, הידוע בכינויו המהרש"ל, מחבר הספר "ים של שלמה".
י"ד כסלו- נפטר ראובן בן יעקב אבינו - קבור בעבר הירדן.
ט"ו כסלו ג'תקפ"ח - נפטר רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה.
י"ט כסלו - נפטר המגיד ממעזריטש.
כ"ד כסלו ג'ת"ח - לבריאת העולם הוקם בית המקדש השני על הר הבית בירושלים.
כ"ד כסלו - נפטר שמעון בן יעקב אבינו - קבור ליד הכפר טייבה.
כ"ה כסלו ג'תקצ"ז - יהודה המכבי והחשמונאים מסיימים לטהר ולשפץ את בית המקדש וכליו וחונכים את מזבח העולה.
כ"ו כסלו - פטירת הראב"ד.
חודש טבת
החודש העשירי בחודשים.
החודש הרביעי במניין בשנה.
בחודש זה הגשמים מתחזקים והקור גובר. זמן של התכנסות והתבוננות פנימה.
מזל החודש: גדי.
כוכב שליט: שבתאי. האות: ע
,שבו יוצאים הגדיים למרעה בשדות". לאחר שירדו גשמי ברכה והחלו העשבים הרכים לכסות את פני הקרקע, נהגו להוציא את הגדיים למרעה.
פירוש השם: טבת בשפה האכדית שם החודש היה tebitu: (ששוקעים בו), ונראה כי בעקבות הגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש זכה לכינוי זה.
שם החודש עלה עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון (תחילת ימי בית שני).
על פי מניין החודשים במקרא, המתחיל בחודש ניסן, חודש טבת הוא החודש העשירי.
וכך מסופר במגילת אסתר:
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. (אסתר פרק ב' פסוק טז).
השם טבת, כמו שאר שמות החודשים איננו שם עברי, אלא שם אכדי.
חוש החודש: הרוגז.
יש שנים שבהן ראש חודש טבת הוא בן יום אחד בלבד ויש שהוא בן שני ימים. הדבר תלוי בכך האם חודש כסלו הוא חודש מלא, ובו שלושים יום, או שהוא חסר ובו כ"ט ימים בלבד. השנה חודש כסלו מלא ולכן יש לנו שני ימי ראש חודש: היום הראשון הוא סיומו של חודש כסלו – ל' בכסלו, והשני הוא האחד בטבת.
חודש טבת נחשב כחודש של צער על פורעניות שבאו על עם ישראל.
בימים שמונה, תשעה ועשרה בטבת מתענים לזכר פורענויות אלה. התעניות של ח' וט' בטבת נקראות תעניות צדיקים, ומתענים בהן יחידים בלבד. התענית של עשרה בטבת היא תענית לכלל הציבור.
הצום בשמונה בטבת הוא לזכר היום שבו תורגמה התורה ליוונית על פי גזרת תלמי מלך יוון. חכמים אמרו כי אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, לפי שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה.
בתשעה בו מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, שהעלו את ישראל מבבל. עזרא ונחמיה דאגו לכל צרכי העם. מותם גרם לרבים צער וחיסרון. לא הייתה להם תמורה.
בעשרה בטבת, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. המצור נמשך כשנה וחצי. המצור החל ביום עשרה (יו"ד) בטבת בשנת 588 לפני הספירה, ונמשך שנה וחצי עד שהובקעה העיר בתשעה לחודש תמוז בשנת 586 לפני הספירה. האירוע הזה נזכר במקרא פעמים אחדות.
במלכים ב פרק כ"ה נאמר:
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:
ירמיה הנביא מתאר בפרק ל"ט:
בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ. בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר.
בפרק נ"ב מדבר הנביא ירמיה על המלך צדקיה:
וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו.
גם הנביא יחזקאל בפרק כ"ד מזכיר את היום:
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתָב (= כתוב) לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
הנביא זכריה מבטיח כי הצומות על חורבן ירושלים והמקדש עתידים להתבטל עם בניינה של ירושלים:
כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ: ... כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. ... אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'. וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. (זכריה פרק ח')
נהוג בקהילות ספרד, שבשבת קודם עשרה בטבת (וכן בשבת שקודם שבעה עשר בתמוז), אחר ההפטרה,מכריז שליח הציבור: 'אחינו בית ישראל שמעו, צום העשירי (ולי"ז בתמוז - צום הרביעי) יהיה יום פלוני -יהפוך אותו הקדוש ברוך הוא לששון ולשמחה, כדכתיב: "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי" וגו'.
חודש שבט
החודש בשנה: החודש החמישי מספירתו מבריאת העולם בחודש תשרי. החודש האחד-עשר (עשתי-עשר) מתחילת גאולת ישראל בחודש ניסן.
מזל החודש: דלי
סמל מזלו של החודש הוא דלי. במסורת העברית מוסבר הדבר על פי הכתוב "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" ומכיוון ששבט יוצא אחרי שרוב גשמי העונה ירדו, ובורות המים היו מלאים, והיו שואבים מים ממרומי הבור בעזרת דליים.
אות החודש: צ
האות של חודש זה היא צ', כי צ' בנויה מ – י' ו – נ'.
י' – ספירות קדושות. נ' – היא המלכות היורדת לקליפות.
על ידי בירור הדעת שבקדושה, מעלים אותה על ידי האות צ', שהוא הצדיק האמת, המעלה את המלכות מן הקליפות, שהוא האילן של חודש זה, המייחד את הוי"ה אדנות להעלותה מן הקליפות. נמצא, כי חודש זה מסוגל מאוד להעלות מן הקליפות את הניצוצות הנפולים, ואת הנשמות הנפולות הבלועות בטיקלא, על ידי שם חב"ו הקדוש, שהוא סוד העשרה מיני נגינה.
קראו המשך המאמר באתר ברסלב מאמר נפלא.
איבר החודש: קורקבן
חוש החודש: אכילה/לעיטה
משמעות שם החודש:
כשאר שמות החודשים, שם החודש "שבט" הגיע לשפה העברית מאכדית בזמן גלות בבל. שם החודש באכדית שַׁבָּטוּ (shabatu). יש החושבים שפירוש השם הוא "מַכֶּה", והכוונה לגשם הכבד.
שם החודש נזכר במקרא בזכריה א, ז.
"בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר"
הרד"ק מטיל ספק במקורו הבבלי. יש אומרים כי מקור השם מלשון ענף זמורה, המסמל את פריחת האילנות בחודש הזה. ואכן קיים צמח הנקרא שבטבט וענפיו דומים לשבטים.
המשמעות הרוחנית של חודש שבט:
מצאנו שבחודש שבט התחילו מכות מצרים (עשרה שבועות לפני פסח, שבהם היו עשר מכות מצרים, שכל מכה ומכה היתה בבחינת "נגוף ורפוא" נגוף למצרים ורפוא לישראל), ובו התחילה גאולתן של ישראל.
יחוד נוסף יש לחודש שבט, שבאחד בו התחיל משה באר היטב את התורה בשבעים לשון,
פי שנאמר (דברים פרק א):
"וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם, וגו'. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר".
בספר "בני יששכר" לומד מכאן שחודש זה מסוגל לחידושי תורה שבעל פה, כשם שמשה התחיל לומר בחודש זה חידושי תורה שלו, כי "משנה תורה משה מפי עצמו אמרן" (מגילה), ומבאר התוספות "ברוח הקודש" שהיא דרגה פחות מנבואה, ולכן זו בחינה של תורה שבעל פה.
ונראה שיש קשר בין ראש השנה לאילן לבין חידושי תורה שבעל פה, כמו שראש השנה לאילן הוא לאחר שיצאו רוב גשמי שנה ולאחריו יש כח באילן להוציא פירות, כך מיום זה מתעוררת הסגולה להוציא מן הכוח אל הפועל את חידושי התורה שנספגו ונקלטו ברוב תורה שירדה כמטר לקחה מן השמים. וגם כאן אפשר לראות את חידושי התורה כלידה רוחנית, וגילוי כוחות גלומים באדם מן הכוח אל הפועל.
קראו עוד באתר ישיבה
חגי החודש:
בחודש זה חלה שבת "שירה". ביהדות, שַׁבַּת שִׁירָה הוא כינוי לשבת שפרשת השבוע שלה היא פרשת בשלח, שבה מופיעה שירת הים ששרו בני ישראל על נס קריעת ים סוף. בהפטרת הפרשה קוראים את שירת דבורה.
בפרשה זו מוזכר גם כן סיפור המן שירד לבני ישראל במדבר, וכזכר לכך ישנם מנהגים מיוחדים בחלק מן הקהילות. על פי הסבב השנתי של פרשיות השבוע, שבת שירה חלה בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט.
בחודש שבט גם חל ראש השנה לאילנות:
ט"ו בשבט הוא אחד מארבעת ראשי השנה המוזכרים הכתובים: האחד – ראש השנה לבריאת העולם לתחילת דין לכל השנה, ולספירת שמיטות ויובלים, השני: א' ניסן – ראש חודש החודשים ולסדר הרגלים בשנה, השלישי: א' אלול – ראש השנה לספירת מעשר בהמות והרביעי: א' שבט (לפי בית שמאי) או ט"ו (לפי בית הלל) – למנין מעשרות לפירות העצים.
קראו עוד כאן.
בא' בשבט התחיל משה רבינו לחזור על התורה בפעם האחרונה לפני מותו. במשך 36 ימים הוא חזר על התורה כולה ולימדה לבני ישראל. הוא סיים יום אחד לפני מותו, שחל בז' אדר.
שבט החודש: אשר
אשר בן יעקב (אבינו) נולד בכ' שבט. הוא חי 126 שנים.
"וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אָשֵׁר." (בראשית ל, יג).
ברכת יעקב לאשר לפני מותו: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ." (בראשית מט כ).
סימלי השבט: אבן החושן והדגל. על פי הפירוש, אבן החושן המייצגת את השבט היא התרשיש.
ה"אות" של השבט (כלומר הדגל שלו) היה ציור של עץ זית. על שם הברכות שקיבל מיעקב וממשה "מאשר שמֵנה לחמו" "וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ". במדרש רבה כתוב שהרקע היה בצבע אבן יקרה שמתקשטות בה הנשים, ורבינו בחיי מפרש שהדגל היה בצבע אור השמן, כלומר, צהוב. קראו עוד בויקיפדיה על שבט אשר.
נחלתו של שבט אשר הייתה במערב הגליל העליון ונודעה כנחלה בעלת אדמה עשירה ופוריה. שבט אשר לא יכול היה, להתגבר על הכנענים המרובים והחזקים שישבו בצפון הארץ "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ" (שופטים א, לב) שדחקוהו אל ההרים, ולמרות זאת ישב לבטח במקומו, עליו נאמר בברכת משה: "ברזל ונחושת מנעליך" (ואונקלוס מתרגם: תקיף כפרזלא ונחשא מותבך), והיה "רצוי אחיו" שכן כולם היו באים אליו לקנות ממנו את שמן למאכל ולרפואה ולתפנוקים.
בקרב החוקרים רווחת דעה שהשם אשר הנזכר בכתובות מצריות מימי סתי הראשון ומימי רעמסס השני במאה הי"ד ובמאה הי"ג לפני הספירה מכוון לשבט אשר. אין הדבר ברור כל צרכו לחוקרים עצמם, אך מניחים כי אשר היה מהשבטים הראשונים שהתנחלו בארץ כנען.
בני אשר היו נשכרים, כנראה, כמלחים לצידונים יורדי הים, ולפיכך חושבת אותם דבורה לאנשי ים ואומרת עליהם: "אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון" (שופטים ה, יז). בשל היותו משועבד למלכי צור וצידון, לא יכול היה שבט אשר להשתתף עם "המתנדבים בעם" במלחמת דבורה לשחרור הצפון. על כך נדחק, אולי, אחרי נצחון דבורה ממקומו בעמק עכו, ובני "זבולון עם חרף נפשו למות... על מרומי שדה" בקרב, התפשטו בנחלתו מערבה והיו לעם אשר "לחוף ימים ישכון... וירכתו על צידון" (בראשית מט, יב).
שבט אשר עזר לגדעון במלחמתו עם המדינים (שופטים ז, כג), וכן שלח לדוד חברונה "יוצאי צבא 40 אלף" לעזור לו לתפוס המלוכה על ישראל (דברי הימים א יב, לו). קראו עוד: שבט אשר – אתר דעת
מידע נוסף בקישורים הבאים: בנותיו היפות של אשר – אתר חב"ד
פטירת צדיקים בחודש שבט:
ד' שבט התשמ"ד
ר' ישראל אבו חצירא, הבאבא סאלי
ה' שבט התרס"ח
ר' יהודה לייב בעל השפת אמת מגור
ו' שבט
איתמר הכהן
י' שבט התקמ"ד
ר' שלום שבזי
י' שבט התקל"ז
ר' שלום מזרחי-שרעבי - הרש"ש
כ' שבט
אשר בן יעקב אבינו וזלפה
עוד על פטירת צדיקים באתר אוהלי צדיקים
אירועים נוספים הקשורים להסטורית מדינת ישראל תמצאו כאן
חודש אדר
חודש אדר
החודש האחרון למנין החודשים מחודש ניסן.
החודש השישי במנין השנה מראש השנה בתשרי.
מזל החודש: דגים
שבט החודש: נפתלי.
אות החודש: ק.
חוש החודש: שחוק (צחוק).
משמעות שם החודש אדר:
שמו של חודש אדר, שם בבלי כשאר שמות החודשים מבבל וככל הנראה הושאל משם החודש האכדי-addaru כנראה בימי גלות בבל, וייתכן אף דרך הארמית. הוראתה "חשוך ומעונן", לומר לך שעדיין יורדים בו גשמים והשמים קודרים. יש משערים שהמילה גזורה משם-העצם adru שפירושו גורן, וכנראה שבחודש זה הביאו לגורן את התבואה עוד לפני שהתחילו בדיש
"מי כמכה נאדר בקודש" (שמות ט"ו), ובמקום נוסף "ימינך ה' נאדרי בכוח" (שם, ו). פיאר ככתוב "יגדיל תורה ויאדיר".
א-דר. האות א' מייצגת את אלופו של עולם, אחד יחיד ומיוחד. האותיות 'דר' זה בחילוף אותיות השורש 'רד'. פרוש העניין הוא שצריך ל"הוריד" את האלוקות אל תוך חיינו עד שהשם יהיה דר [גר] בתוך חיינו, בכל זמן ובכל דבר. אדר מתחיל ממציאות של חושך בתוכה אנו צריכים להכניס את האור.
"אדר", שפירושו תוקף וגבורה, כמארז"ל "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, שנאמר "אדיר במרום ה'”, כלומר שאדר לשון קיום וחוזק.
ולכן נקרא אדר, היינו, שבחודש זה מודגש החוזק והתוקף דישראל, שנקראו "אדירים", כמארז"ל "אדירים אלו ישראל , שנאמר "ואדירי כל חפצי בם", "אדיר מלשון חוזק ואומץ . להתחזק בעבודת בוראם" , כולל ובמיוחד "החוזק והאומץ למסירות נפש באחד שלמעלה מהשכל" .
מזל החודש: דגים
מזלו של חודש אדר הוא דגים. העניין קשור לכח הראיה - עינא פקיחא. הדגים לא עוצמים עיניים אף פעם. כך גם צדיקים מתבוננים במציאות האמיתית ורואים רק את האור. זהו הכח המיוחד לחודש אדר, התבוננות מודעת וראיה נכונה של המציאות ומתוך כך מגיעים לשמחה.
"וידגו לרוב בקרב הארץ" "כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם" – שזוהי מעלת חודש אדר שמזלו "דגים", וזהו גם מה שאוכלים דגים בר"ה – "לפרות ולרבות כדגים" . הדגים רומזים על ישראל.
אין מזל לישראל:
"כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן הריני מפיל גורלות . . התחיל בחודש ניסן ועלה בו זכות פסח..וכו'", והולך ומונה הזכויות של כל י"א חדשי השנה, עד ש"עלה ראש חודש אדר ולא מצא בו שום זכות", "חזר ובדק במזלות, טלה זכות פסח . וכו"', והולך ומונה זכות המזלות דכל י"א חדשי השנה, עד ש"בא לו מזל דגים שהוא משמש בחודש אדר ולא נמצא לו זכות , ושמח מיד ואמר, אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן , והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובאחד באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה, רשע, דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין".
ועפ"ז יש לומר, שסיום דברי המדרש "והוא לא ידע שבשבעה באדר . . נולד משה" הוא תשובה גם על זה ש"אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות" - שאין צורך בהזכות של אדר ומזלו (כבשאר החדשים, שיש צורך בזכות של החודש והמזל שלו, "זכות פסח" וכיו"ב), בגלל שישנו ענין נעלה יותר מהזכות של החודש ומזלו - (התגברות) המזל דישראל, כיון שלידת משה ("הוא ישראל") בחודש אדר פועלת העזר דמזל החודש (אף שאין לו זכות) להתגברות המזל דישראל ....
ויש לבאר תוכן הענין דהתגברות מזלם של ישראל (מצד לידת משה) בחודש אדר – בעומק יותר :
"מזל" דישראל - קאי על שרש הנשמה למעלה, כידוע שירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף היא הארה מהנשמה בלבד, אבל עיקר הנשמה ומקורה נשאר למעלה, ונקראת "מזל" ("אדם (ד)אית לי' מזלא" ו"הכל תלוי במזל" ), מלשון "נוזל", שהוא המקור להיות נוזל ממנו ההשפעה ורוח חיים.
וזה שאמרו חז"ל "אין מזל לישראל" - קאי על מזלות השרים וכוכבים אשר חלק לכל העמים , שישראל הם למעלה ממזלות אלו, אבל גם לישראל יש מזל, ואדרבה, המזל דישראל הוא נעלה יותר באין-ערוך משאר המזלות, כי, המזל שלהם הוא מבחי' "אין" (ע"ד מ"ש "והחכמה מאין תמצא"), אין שאינו מושג (ולכן יש בהם ענין המס"נ שלמעלה מהשכל).
וענין זה מודגש בלידת משה (בחודש אדר) שהיא גם הלידה דישראל ("משה הוא ישראל") - כי, לידה קשורה עם עצם המציאות שלמעלה משם (שהרי בעת הלידה אינו נקרא בשם) , ורומז על עצם הנשמה שלמעלה מ"חמשה שמות (ש)נקראו לה" (למעלה אפילו מ"יחידה" שגם היא "שם" לעצם הנשמה ), וזהו תוכן הענין דהתגברות מזלם של ישראל, עצם הנשמה, בחינת "אין" (בחודש אדר)...
ועפ"ז יש לבאר הפירוש (ע"ד הרמז) בדברי המדרש "אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות" – שלאחרי הידיעה ש"באדר . . נולד משה", שמצד זה גובר מזלם של ישראל בחודש אדר, אזי מתגלה שבחינת "אין" (ה"מזל לישראל") הוא הזכות של אדר ומזלו .
(ג', ועש"ק וש"ק פ' תצוה, ז' יו"ד וי"א אדר-ראשון, ה'תשנ"ב, התוועדויות 300 ואילך)
האות: ק
ק' היא האות היחידה (מלבד האותיות הסופיות) היורדת מתחת לקו השורה. מדוע זו צורתה ואיזו אנרגיה מקושרת אליה? מסביר ספר הזוהר: האות ק' טובלת בשני העולמות: הטוב והרע, החיים והמוות. ללא הזנה כלשהי היה השטן מת מזמן. האות ק' מספקת לו מזון רוחני החיוני לקיומו. האות ק' מעבירה אנרגיה מעולם החיים והסדר, אל עולם המוות והכאוס.
חודש אדר מאפשר לנו להתחבר לאנרגיה עצומה ומיוחדת המאפשרת לחולל נסים. כל מי שצריך לחולל נס בחייו, מוטב לו שיתחבר לאנרגיה המתאימה למשימה זו. אין לו מה להתפלל לאלוהים. הבורא מתגלה בעולמנו באמצעות איכויות אנרגטיות שונות, המתאימות להגשמת משימות שונות. על סף חציית ים סוף הבורא אמר למשה: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו". יש לכם כל הידע, קיבלתם את ה-ע"ב שמות, השתמשו בהם כראוי, התקשרו באמצעותם לאנרגיות המתאימות וחוללו בחייכם כל נס הדרוש לכם. על ידי התקשורת המתאימה תהפכו את עצמכם לצינורות, דרכם יכול אור הבורא לזרום, להתגלות ולחולל את השינוי הדרוש לכם. לפיכך יש למקד את תשומת הלב בתוככם: בפתיחת החסימות ובתקשורת לאנרגיות המתאימות שיזרמו דרככם לעולם, תפילה ליישות חיצונית, כגון האל, תסיט את תשומת הלב מן המקום הקריטי, מעצמכם, ולכן לא תוכל להועיל כלל. לעולם אל תשכחו את שלושת המלים (שמות, פרשת "בשלח" פרק י'ד פסוק ט'ו) "מה תצעק אלי".
חוש החודש: שחוק (צחוק)
משנכנס אדר מרבין בשמחה
כתוב בגמרא: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" משום שבחודש זה זכינו למעלה מיוחד של קבלת התורה מאהבה , הבנה ש-ה' מתגלה במציאות ממש. ידועים דברי דוד המלך שכתב בתהילים "עבדו את ה' בשמחה", וכן הכלל שלימדונו ר' נחמן מברסלב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". השמחה מבטאת את עומק הענווה, משום שאדם גם כשהוא במצב קשה, אם הוא מאמין שהכל מאת ה' באמת, הוא מוכרח להיות שמח, משום ש-ה' עשה זאת, ו-ה' דואג לו. וכאשר אדם שמח ממילא יכול להשפיע בעולם ולהתקדם, שאדם ללא שמחה הוא מלא צער, ואינו יכול להתקדם כלל, ולא להאיר לאחרים. "בשמחה" בחילוף אותיות זה "מחשבה", ללמדך שהשמחה תלויה במחשבתו של האדם. מי שמאמין שכל מה שקורה הוא מאת ה', הוא מוכרח להיות שמח.
היהדות מתייחסת אל השמחה לא רק כאל סממן חיובי האמור להנעים את חיינו, אלא כמרכיב חשוב במסכת השלימות הרוחנית. שמירת התורה וקיום המצוות אינם נחשבים למושלמים, אלא אם כן נעשו מתוך שמחת לב. על כך נאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כ"ח, מ"ז).
את הסוד כיצד ניתן לעבוד את ה' בשמחה מלמדנו דוד המלך: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק', ב'). כיצד? "דעו כי ה' הוא אלוקים, הוא עשנו ולו אנחנו". הכרת האמונה בה' כמלך העולם, שכולנו נתונים להשגחתו, היא המרשם לשמחה. סיבת העצב נובעת מתחושת האדם שהינו עזוב לנפשו, באין לו משענת יציבה שיוכל להישען עליה. הסבור שכל המתרחש בעולמנו אינו אלא שרשרת בלתי פוסקת של מקרים בלתי מכוונים, אין אומלל ממנו. לעומתו, היודע ומאמין שכל הנעשה תחת השמש נעשה בהשגחה פרטית מדוייקת, בוטח בה' שלא ייטוש אותו, ולעולם אינו מתייאש ואינו מניח לעצבות לשלוט עליו.
שבט החודש: נפתלי
ברכת יעקב: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר." (בראשית מט כא).
האבן של השבט: אבן החושן זו היא השבו באמצע הטור השלישי של החושן, המזוהה לרוב כאגט.
הדגל של השבט הוא האיילה על רקע יין צלול עם צבע אדום עדין. לפי פירוש הרמב"ן סמל זה מציין את טובו של נפתלי, כאיילה הנשלחת לבשר טוב
נחלת שבט נפתלי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, וכללה מספר ערים כגון עין חצור. נחלת שבט נפתלי תחומה נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת במזרח, ועם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.
שבט נפתלי השתתף במלחמות דבורה הנביאה ומבני שבט זה יצא ברק בן אבינועם, מצביא מלחמת דבורה, בן היישוב קדש נפתלי שבנחלת נפתלי. כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט גדעון בן יואש במדיינים (שופטים, ו, לה).
חגי החודש: חג הפורים
ההתרחשות המתוארת במגילת אסתר, היתה מצב של הסתר פנים מצד הקב"ה, ולפיכך יכלה להיוולד המזימה השטנית של "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". המן היה סבור שהקב"ה מסתיר את פניו מעמו, ולפיכך התיר לעצמו להתנכל להם.
הסתר הפנים מצד הקב"ה כלפי ישראל בא גם הוא בהשגחה פרטית, ומכוון במידה כנגד מידה לעומת התנהגותם של ישראל. כאשר עם ישראל התנהג כאילו עין של מעלה אינה רואה, גמל להם הקב"ה באותה מידה, בנותנו לענייניהם להתנהל כאילו אינם מושגחים.
בעקבות הגזירה חלה התעוררות גדולה בעם והם ייחלו אל ה' בכל לב. נס פורים חידש והעמיק בהם את הכרת האמונה. ממנו למדו ישראל לדעת כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואף הם מצידם שבו וחיזקו את קשריהם האמיצים עם התורה והמצוות.
המאורעות המתוארים במגילה, היו באופן של "ונהפוך הוא". מהפך קיצוני זה העמיק את הכרת האמונה ונסך את תחושת הביטחון, שהיא כאמור אם השמחה. לקח מאורעות הימים ההם, ניצב במרכז עבודתנו הרוחנית בחודש אדר, והוא המפתח לריבוי השמחה שבחודש זה.
הנס הגדול טמון בטבע:
לתפוס שכשהשמש זורחת זה דבר ה', שזה שאדם יכול לראות זהו נס מאת ה'. שהאדם מסוגל ללכת זה חסד ה'. התובנות הללו זה הגילוי שהתגלה בפורים. ולכן אנו קוראים את המגילה, שהיא מגלה לנו ה' שמסתתר מאחוריה. מגילה בחילוף אותיות זה גלימה, וכמו שגלימה מכסה את האדם שמאחוריה, כך המגילה מסתירה את ה' שמאחוריה. ומגילה זה גם מלשון מגל-יה, שהיא מגלה את ה'. ואת שם ה' שגלום בעולם.
הגימטריה של המילה הטב"ע היא 81, וכן המילה אלהי"ם היא 81, משום שהטבע הוא הגילוי של ה'. וזהו גילוי שהתגלה בפורים.
הגמרא בחולין אומרת "אסתר מן התורה מנין? –שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים לא)", ה' מתגלה דווקא דרך הסתר פנים. פורים זהו יום בשנה, שדרך המאכל ומשתה אנו מרגישים את ה', דרך הטבע.
פטירת צדיקים בחודש אדר:
א' אדררבי אברהם אבן עזרא
ז' אדרמשה רבינו
י'א אדררבי אברהם אבוחצירא
יט' אדרמרת פיגא בת אדל בת הבעש"ט
כה' אדר ב'רבי יצחק אבוחצירא - באבא חאקי
ושאר הצדיקים באתר אוהלי צדיקים
מקורות למאמר:
סיכום משמעותו של חג פורים - הרב הלל מרצבך
נפלאותיו של חודש אדר
אדר ויקיפדיה
מעגל השנה היהודית – חודש אדר – אתר דעת
נפתוליו של נפתלי
שבט נפתלי – ויקיפדיה
אדר בתורת הקבלה – צפת קבלה
חודש ניסן
החודש הראשון למנין החודשים, "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב, ב'). החודש השביעי מתחילת השנה מחודש תשרי.
חודש ניסן נקרא במקרא גם בשם "חודש האביב": "את חג המצות תשמר: שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך, למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים" (שמות ל"ד,י"ח) אבי"ב, אב י"ב החודשים,ראשית החודשים, זמן של התחלה חדשה והתחדשות.
על פי אחת הדעות בתלמוד (דברי רבי יהושע במסכת ראש השנה) נברא העולם בחודש ניסן. על פי אותה דעה, ניסן הוא גם חודש הגאולה: "בניסן נגאלו (ממצרים), בניסן עתידין ליגאל".
משמעות השם ניסן:
מקור השם במילה האכדית "ניסנו", ומשמעו ניצן, שפריחתו באביב, כנאמר:"הניצנים נראו בארץ" (שיר השירים ב').
משמעות מאוחרת לשם הבבלי ניתן על ידי חז"ל, והיא נגזרת מדמיון צלילי: ניסן מלשון נס, משום שנעשו בו ניסים לישראל. (עשרת המכות, יציאת מצרים, קריעת ים-סוף, ביזת הים)
מזל חודש ניסן: טלה.
כמסופר בתורה, בני ישראל לקחו טלה בעשירי לחודש ניסן, כפעולה סמלית של שליטה, וביום י"ד בניסן, ערב הפסח, בין הערביים, שחטו וצלו אותו על אש.
הטלה היה אלילם של המצרים הקדמונים ובני ישראל ביטלו את כוחם בזביחת אלילם.
אות חודש ניסן: ה
באות ה', שממנה נברא מזל טלה יש הרבה כח. זו האות של ספירת מלכות, המייצגת את החיים בעולם הזה ואת הרצון, הכלי של הנשמה. מאחר שהשולט בעולם הוא הרצון שלנו והכול תלוי בו, שְמה של הספירה הוא מלכות, מלשון מלוכה ושליטה.
הרצון מולך על כל המעשים שלנו, על-פי מה שאנחנו רוצים כך אנו נוהגים. אנו מנהגים את חיינו כדי שאותו רצון יבוא לידי מימוש ואותו אור אלוקי יתלבש בכלי שלנו לקבלת שפע. תורת הקבלה מסבירה את כל המציאות בדרך של אורות וכלים. כל תענוג שבעולם הוא אור אלוקי, כל הרצון שלנו לקבלת שפע זה הכלי לקבלת אור. האות של החודש היא האות ה' המעידה על הכלי השלם לקבלת השפע. המלכות המתוקנת זהו לב שלא רוצה לעצמו שום דבר, רוצה את רצון הבורא, רוצה להשפיע לאחרים, "ואהבת לרעך כמוך".
חוש החודש: דיבור
הכח העיקרי הפועל בחודש זה הוא כח השיחה, כח הדיבור. בחודש הזה אנו זוכים לתיקון הפה. עיקר תיקון הדיבור הינו התיקון של השיחה בין אדם לקונו. האדם נקרא מדבר על שום כח הדיבור שבו.
כשאדם בצרות הוא אינו יכול לראות דבר, קשה לו אפילו לפתוח את הפה ולהתפלל. לכן עיקר התיקון של חודש ניסן זה תפילה ויש סייעתא דשמיא מיוחדת בתפילות. אדם שבימים רגילים קשה לו להתפלל, עכשיו זו עת רצון. בחודש ניסן נפתחים השמיים לשיחה, לדיבור ולתפילה. בני ישראל יוצאים למדבר. מדבר מלשון מדבר.
שבט חודש ניסן: יהודה
השבט של חודש ניסן הוא שבט יהודה. אף שיהודה לא היה הבכור לבית יעקב אבינו, הוא ניחן באופי המנהיגותי ביותר. תכונה זו עברה בירושה לצאצאיו:שבטו הפך להיות השבט המוביל במדבר, נשיאו היה הראשון להעלות קורבנות במשכן, ולימים יצא ממנו המלך החשוב ביותר – דוד המלך, שמזרעו נועד לבוא המשיח, "משיח בן דוד". מסיבות אלו, יהודה מגלם את כֹח המלכות והמנהיגות(אכן, א' ניסן מכונה "ראש השנה למלכי ישראל").
ההקבלה בין יהודה לחוש הדבור מלמדת כי דיבור מתוקן קשור במנהיגות. אכן,תכונתו העיקרית של המנהיג היא כח דיבורו (עד כי אחד הכינויים למנהיג בתלמוד הוא 'דַבָּר'). מנהיג יודע לבטא במלים את רחשי החברה, וכן להשפיע במלותיו על מעשיה. הוא יודע לשאת דברים באופן שמדבר אל לבם של האנשים באשר הם שם, אך גם באופן המרומם אותם
תכונת המלכות צריכה לשאת בקרבה שני הפכים: כלפי חוץ עליה לדעת להתנשא,ללבוש סמכותיות ולהשמיע דבריה בקול רם, אך כלפי פנים עליה להיות חדורת שפלות רוח. אם המלך אינו מרגיש שמצד עצמו הוא כאחד האדם – פשוט, פגיע ופגום – הוא מאבד יכולת להזדהות עם עמו ולהשפיע עליהם.
לאחר סיפור מכירת יוסף, ולפני קורות יוסף במצרים, מקדיש ספר בראשית סיפור שלם, לכאורה בלתי רלוונטי להשתלשלות האירועים המרכזית, לקורותיו הפרטיים של יהודה. מתואר כי נולדו לו שני בנים רעים שנישאו בזה אחר זה לאשה בשם תמר, אך במהרה מתו בשל חטאיהם. יהודה מבטיח לתמר את בנו השלישי, אך למעשה אינו מתכוון לתת לה אותו מחשש שגם הוא ימות. תמר מחליטה להתחפש לזונה, מפתה את יהודה ומתעברת ממנו. כאשר הוא שומע שכלתו בהריון הוא מצוה שיוציאוה להורג, אך היא שולחת לו סימנים המוכיחים כי הוא בעצמו אב הילד. בראותו את הסימנים אומר יהודה "צדקה ממני" ומבטל את גזר הדין.
הצהרתו הדרמטית של יהודה היא נקודת המפנה בחייו. לאחר שהיה שותף למכירת יוסף ולהונאת אביו,לאחר שניסה להונות את תמר והתפתה למי שדימה בעיניו לזונה, הוא עוצר, מתחרט ומתוודה. בהודאתו,שב יהודה אל טבעו האמיתי, המשתקף בכך ששמו נגזר משורש הוד. היפוך זה מסביר את מעשה ההקרבה העצמית שהוא עושה מאוחר יותר, בהתנדבו להפוך לעבד יוסף כדי שבנימין ישוב לאביו, המהווה תיקון לעוול שעשה לאבא. נציין כי יותר מאוחר מפגין דוד המלך את אותה תכונה, כאשר מול תוכחתו של נתן הנביא אומר מיד "חטאתי לה'" (בניגוד לשאול, שכאשר מוכיחים אותו מתחמק ומחפש תירוצים בטרם מודה בטעותו).
ראה מקורות למטה: אתר גל עיניי
מאורעות חודש ניסן:
חכמינו מלמדים אותנו שבחודש זה חודש ניסן היו בו מאורעות מרכזיים בחיי האומה. בו נולד יצחק, בו נעקד. לא נאמר בו נולד יעקב, אולי משום שעם יעקב נולד עשו ולכן הדגש על כך שבו קיבל יעקב את הברכות ונקבע שהוא העיקר, הוא הנבחר.
בחודש זה נגאלו עם ישראל מעבדות מצרים והפכו להיות בני חורין.
ימי ניסן כולם, הם ימי שמחה לישראל, בתקופות העבר ההווה והעתיד.
באחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים של שנים עשר שבטי ישראל הקריבו את קרבנותיהם לחנוכת המזבח, ולמחרת היום השנים עשר, כלומר, ביום י"ג בניסן, היה יום אסרו חג שלהם, (יום אסרו חג הוא היום שאחר החג).
בשניים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן אנחנו קוראים את הפרשיות של קורבנות הנשיאים שהקריבו בחנוכת המשכן. כל נשיא, כל יום, הוא כנגד חודש בשנה, כנגד צרוף שם השם שבכל חודש בשנה וכנגד כל שבט משבטי ישראל. ימים אלו הינם שורש וישנה חשיבות גדולה מאוד בימים אלו לא לכעוס מכיוון ששניים עשר יום אלה, הם כנגד חודשי השנה כשורש לענף. אומר רבי חיים ויטל זיע"א, הימים האלה הם כנגד לידה של אדם, חודש לכל לידה רוחנית, יציאה החוצה, יציאה ממצרים.
יום י"ד בניסן הוא ערב פסח. ולאחר מכן החלו שבעת ימי הפסח, ויום כ"ב בניסן הוא אסרו חג של הפסח,ובניין בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, יהיה ביום טוב ראשון של פסח, ועל כן הוא יום שמחה לדורות עולם.
ברכת האילנות: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר "ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" (שולחן ערוך רכ"ו)
השבת הגדול: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול" (שולחן ערוך ת"ל) אחד מן הטעמים הוא דרשת היום בבתי הכנסת – דרשה גדולה, מפיהם של גדולי התורה. מנהג שהחל כבר בימי המשנה.
משמעות רוחנית של חודש ניסן
החודש הראשון וברכת ראש חודש: חכמת הקבלה מלמדת אותנו שציר התיקון של האדם הוא הזמן שהאדם נע בתוכו. הזמן פועל על פי תכונה מעגלית. שנה מלשון שניות, תקופה מלשון מקיף, חג מלשון לחוג, חודש מלשון התחדשות. האדם נע בתוך הזמן, והזמן היחיד שקיים הוא עכשיו - רגע ההווה. לכן נקרא הקב"ה- הויה ברוך הוא. הבנת אנרגיית החודש והכוונה האישית בתחילת החודש מאירה על כול החודש כולו.
חודש הגאולה: חודש לגאולה כללית והכי חשוב לגאולה פרטית. זמן להיפתח לשינוי והתחדשות, לבקש על שחרור מעבדות ומידות רעות, ויציאה לחיים חדשים.
חודש של נסים: חודש שפותחים לאדם מלמעלה. כמו שמסופר על קריעת ים סוף, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא בחזון המרכבה". האישה הפשוטה ביותר ראתה גילוי אלוקות שלם,מה שלא ראה אחד מגדולי הנביאים. נסים רבים קרו לעם ישראל בחודש זה וההשפעה היא לדורות.
מקורות:
ויקיפדיה – חודש ניסן
אתר מודעות – משמעות רוחנית של חודש ניסן
אתר אש התורה - דינים ומנהגים לחודש ניסן
אתר ישיבה – חודש ניסן חודש של התחדשות
אתר הידברות - עובדות על חודש ניסן, מזל החודש וגם על חודש ניסן באספקלריה חסידית
אתר חיים קבלה – הכוח הטמון במזל טלה
אתר גל עיני – ניסן חוש הדיבור
חודש אייר
החודש השני למניין החודשים מחודש ניסן ראש החודשים, החודש השמיני מתחילת בריאת העולם מחודש תשרי.
חודש זה נמצא בתקופת ספירת העומר, שהיא אחת משתי תקופות האבלות של הלוח העברי.
א' באייר יכול לחול בימים שני, שלישי, חמישי ושבת.
על פי הלוח העברי הקבוע, בחודש אייר יש תמיד 29 ימים ("חודש חסר").
משמעות שם החודש אייר:
שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל. מקורו במלה "אָיָרוּ"באכדית, שמשמעותה "אור".
בתנ"ך החודש נקרא גם "ירח זיו" (מלכים א, ו) על שם זיווה של השמש שהיא בחודש זה בכל זוהרה ועדיין אינה לוהטת כבחודשי הקיץ המאוחרים. וכן על שם הניצנים הרכים שנראים בארץ בחודש זה שתרגום "זיו" – ניצן. וכן דור שיצאו ממצרים עמדו בחודש זה על זיוום והיו מוכנים לקבל את התורה.
אייר = א- אני, יי – אדוני, ר- רופאך. חודש של רפואה.
מזל החודש: שור
מזל החודש שור הוא הפר שהיה קורבן לפני השם בבית המקדש כקורבן על חטאינו שטיהר אותנו רוחנית ונפשית כאשר הפר מסמל דין, והקורבן הוא משורש התקרבות וביטול הדין בשורשו.
אות החודש: ו
האות וו היא מסמלת חיבור, זמן של עת חיבור אל מקור החיים. הוו מחברת בין האור לכלי, בין עולם הרוח לעולם החומר, בין הגוף לנשמה. החיבור לאור האלוקי לאלופו של עולם, בתוך החיים הארציים היא השלמות שאנו יכולים להגיע אליה בעולם הזה.
חוש החודש: הרהור (מחשבה).
בימים אלו של חודש אייר אנו לומדים להרהר ולהתבונן בעצמינו, לגלות את החסרונות שלנו ולקבל אותם באהבה. זמן זה יש בו סגולה להתרפא ולתקן את הקלקול. אותם דברים שקשים לנו הם בסופו של דבר לאחר תיקונם יביאו לנו את הריפוי ואיתה את השמחה. מתוך החושך יתגלה האור. תיקון המידות נעשה בימים אלו דרך ספירת העומר, של 49 יום, חולה = 49. לאחר עבודת הנפש ותיקון המידות מגיע האדם לדרגת החמישים אל שער הקדושה ולמתן תורה. אדם שמח ובריא יוכל לקבל את התורה בקדושה והטהרה. “אם אין דרך ארץ אין תורה". מידות טובות הם הבסיס לקבלת התורה הקדושה.
המשמעות הרוחנית של חודש אייר:
חודש הרפואה. לאחר חודש ניסן של יציאת מצרים מעבדות לחירות, עוברים עם ישראל כעבדים לפרעה ממצרים חודש של ריפוי, נפשי וגופני, כך שיהיו מוכנים לקבל את התורה הקדושה כשהם שלמים בנפשם ובגופם בחודש שאחריו בחג השבועות מתן תורה.
בחודש זה אנו סופרים את ספירת העומר כחלק מתהליך של הכנה לקבלת התורה, כאשר כל יום הינו חלק מעבודת נפש של טיהור ספירה רוחנית בגופנו ונפשנו.
בחודש אייר התחיל לרדת המן במדבר לעם ישראל. אכילת המן שירד משמים ושתיית מי הבאר של מרים הביאו מזור לעם ישראל. מזון ומים טהורים ללא פסולת ומותרות והם היו שורש לרפואת עם ישראל. כך גם בימינו אכילה בריאה ונכונה, הברכה על המזון ואכילה במידה הם הבסיס לבריאות האדם.
לב טוב = 49. שורש תיקון המידות הוא החיבור ללב טוב, המטהר את הרגשות השליליים ואז אנו עומדים תמימים מול בורא עולם ויכולים לקבל את תורתו הקדושה.
שבט החודש: יששכר
בנה החמישי של לאה, בן תשיעי של יעקב.
ברכת יעקב ליששכר: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם; וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד;"
ברכת משה לשבט יששכר הולכת יחד עם שבט זבולון: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל." (דברים לג כ).
שבט זבולון היה מפרנס את שבט יששכר לומדי התורה ובכך זכו שניהם לברכה משותפת.
אבן החוש אצל הכוהן הגדול היא אבן הספיר. שבט יששכר ידוע כ"וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים" . אנשי השבט היו ידועים בחוכמתם הרבה, והתפרסמו במיוחד בזכות ידיעת "סוד העיבור" על פיו קבעו את תחילת החודש וסיומו.
הסמל שלהם היה ציור של שמש וירח על כחול דומה לשחור.
נחלת יששכר בארץ ישראל הייתה באזור עמק יזרעאל של ימינו.
מאורעות חודש אייר:
י"ד באייר פסח שני - לפי שביום זה הקריבו בזמן שבית המקדש היה קיים את קרבן פסח לאלה שלא הקריבוהו במועדו מחמת טומאה או בגלל דרך ארוכה. הוא אינו חג או מועד אך היה יום שמחה לאלו שקיימו את מצוותו בבית המקדש ולכן אין אומרים בו תחנון בתפילה. נהוג לאכול בו מצב שנשארה מפסח. נקרא במשנה "פסח קטן" ובמגילת תענית "פסח זעירא".
ה' באייר – יום העצמאות – הקמת מדינת ישראל בשנת התשכ"ז (5727) לאחר אלפיים שנות גלות זכינו לחזור לארץ ישראל ולהחזיר את שלטון היהודים בארצינו. ובעזרת השם נזכה לבניין בית המקדש ולקיבוץ גלויות ישראל ולמלכות בית דוד במהרה בימינו אמן.
פטירת צדיקים בחודש אייר:
י' אייר – עלי הכהן.
יא' אייר – רבי מאיר בעל הנס.
יח' באייר – רבי שמעון בר-יוחאי.
עוד על צדיקים ויום פטירתם באתר אהלי צדיקים.
מקורות ברשת:
אתר ויקיפדיה – חודש אייר
אתר דעת – חודש אייר
אתר מודעות - חודש אייר בעבודה הרוחנית לאור הקבלה והחסידות
מידע נוסף:
אתר ישיבה – חודש אייר – חודש הגבורה
חודש סיון
החודש השלישי למניין החודשים מחודש ניסן ראש החודשים.
החודש התשיעי מתחילת בריאת העולם מחודש תשרי.
א' בסיון יכול לחול בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי.
"המליך אות ז' בהילוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זכר ונקבה" (ספר היצירה).
משמעות שם החודש סיון:
השם בבלי במונחו "סיונו" משמעותו "בזמן הקבוע" ופירוש נוסף מקורו באשורית שפרושו "עת להט השמש".
בלוח גזר (לוח חקלאי קדום שנמצא בחפירות גזר) נקרא החודש "קציר כל". בניסן החל קציר שעורים. ביום ט"ז בניסן מותרת התבואה החדשה באכילה. (מפסיק איסור חדש). בשבועות הוא תום קציר חיטים.
מזל החודש: תאומים
במדרש חז"ל רואים קשר בין מזל- סיוון- תאומים, לבין התורה שנתנה בסיוון, בשני אופנים: מדרש אחד מדגיש את היסוד ההומאניסטי של התורה- "... נתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיוון, מפני שמזל סיוון -תאומים, ותאומים- אדם, ואדם יש לו פה לדבר וידיים לספוק ורגליים לרקוד..." (פסיקתא רבתי כ')
ומדרש אחר מדגיש את משמעותה הכלל אנושית של התורה, את פנייתה לכל אומות העולם, ולא רק לישראל- "אמר הקדוש ברוך הוא: נתתי את התורה בחודש השלישי במזל תאומים, שאם יבקש עשיו הרשע (=אחיו התאום של יעקב- ישראל) להתגייר ולבוא ללמוד (=ולקיים) תורה- יבוא וילמד!" (פסיקרא דרב כהנה י"ב)
מזל תאומים של חודש זה משול גם לאחים – משה ואהרון שהיו משולים כאחד ונתנו את התורה בהר סיני.
דבר אחר: מייצג את התורה שניתנה בהר סיני שחלקה התקבלה בכתב וחלקה התקבלה בעל פה. וכן שני לוחות הברית.
אות החודש: ז
האות זין מעין כלי נשק המסמל כוח ועוצמה. אנרגיה של הזכר. היכולת לנוע קדימה בתעוזה לקראת הבא אלינו לטובה. התנועה קדימה משלבת את היכולת להשתחרר מן העבר ומהפחד מהלא ידוע ועל ידי ההזכרות החוזרת שאנו בתהליך תמידי של תנועה וכך אנו ממשיכים הלאה.
חוש החודש: ההילוך. רגל שמאל בנפש.
רגל ימין בנפש התקבלה בחודש ניסן כשיצאנו ממצרים, החודש הזה רגל שמאל וכך אנו יכולים להתחיל לצעוד עצמאית ולבד. “לך לך מארצך" נאמר לאברהם אבינו שהתחיל את דרכו לשינוי שמצפה ממנו בורא עולם, מרגע לרגע אנו הולכים וגדלים לקראת עצמאות רוחנית. כך גם ילד כשמתחיל ללכת מרגיש שהוא עכשיו יכול לכבוש את העולם והוא אינו תלוי יותר באחרים וחייו מתחילים כישות עצמאית. על מנת שנצעד נכון עלינו למצוא את האיזון הנכון בין ימין לשמאל בגוף והנפש, אנו מוצאים את הכוח לאיזון על ידי שאנו מכוונים למטרה, בנוסף מסמלת האות זין את הספרה 7, שמשמעותה שובע ומנוחה, על ידי היום השביעי שבו אנו שובתים מללכת קדימה ושובתים. השילוב של שני כוחות אלה מביאים לנו את האיזון והפנימי ואת המטרה המטרה האיתית היא השבת. חיבור אל עולם הרוחניות מעבר לעולם החומר. חיבור העולמות היא הצעידה הנכונה והבטוחה.
זין מבטא גם הזנה- שורש הפרנסה שלנו שלעתים עלינו להילחם על מנת להתפרנס לבין ההזנה הטבעית שבורא עולם מעניק לכל בריותיו אשר ברא מחבר בין עולם העשיה לבין עולם הרוח והאמונה. השילוב ביניהם מביא את הכמות והאנרגיה הנכונה שאנו צריכים להשקיע בשביל להשיג את מה שאנו צריכים באמת.
המשמעות הרוחנית של חודש סיון:
בחודש זה אנו חוגגים את חג השבועות – חג מתן תורה.
ב-ו' סיון אנו מגיעים אל חג מתן תורה לאחר סיום ספירת העומר מפסח, שבעה שבועות שהם 49 יום, וביום ה-50 אנו חוגגים את מתן התורה בהר סיני. “ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן משמעותו ביחיד, כל עם ישראל היו כאחד "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י), זהו הכלל לקבלת הארת התורה יחד עם אהבת ישראל.
דבר נוסף הליכה היא שורש ההלכה, על מנת לקבל עלינו את התורה הקדושה עלינו לפעול על פי ההלכות המדריכות את האדם כיצד להתקדש. קבלת האור האלוקי מושרש בהתקדשות היחיד וקבלת עול מלכות שמים, חיבור בין שמים וארץ. התורה היא שמיימית וההלכה היא ארצית, כאשר נחבר את הקצוות נהיה אחד ומקודשים כאן ועכשיו. אמר רבי עקיבא "ואהבתך לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה" על ידי אהבת הזולת כפי שאתה אוהב את עצמך, כך אנחנו מרגישים אחד עם כלל עם ישראל.
שמים וארץ מייצגים את האור והחושך, הפכים העומדים אחד נגד השני, אך על ידי היכולת לשלבם יחד על ידי עבודה רוחנית זוכה האדם לגלות את האור הקיים בשניהם שהם אינם יכולים להתקיים אחד בלעדי השני.
ראש חודש סיון - תפילה נפלאה מבעל השל"ה הקדוש זי"ע
תפילה נפלאה שתיקן רבינו השל"ה הקדוש (רבי ישעיהו הלוי הורביץ, נקרא כך על שם ראשי התיבות של שם ספרו. שני לוחות הברית) עבור הורים. תפילה לזכות לילדים, ושיהיו הילדים יראים ושלמים, בתורה, יראה ומידות טובות וכו'. תפילת חובה לכל הורה!
מאורעות חודש סיון על פי התורה:
א' סיוןבאו בני ישראל למדבר סיני (שמות י"ט ) .
ב' סיוןיחזקאל הנביא ניבא על פרעה (יחזקאל ל"א) .
ו' סיוןחל חג השבועות , הוא חג מתן תורה ואחד משלוש רגלים, שבהם היו עולים לרגל לירושלים מכל רחבי הארץ בזמן שבית המקדש היה קיים.ביום זה אף מסתימת ספירת העומר, הנמשכת שבעה שבועות . בערב חג השבועות , ה' בסיון היו יוצאים לשדות ולגנים להביא ירק לחג ( בעיקר בקהילות ישראל שבחוץ – לארץ)
ז' סיוןהוא אסרו חג , בחוץ לארץ חל בו יום ב' של שבועות . ( יום ב' של חג נחג בחוץ לארץ גם בשאר שני הרגלים, פסח וסוכות והוא נקרא "יום טוב שני של גלויות " )
ז' סיוןהוא גם יום מותו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל.
ט"ו סיוןיוחנן הורקנוס מבית החשמונאים גרש את אנשי בית שאן ובקעתה ,שהרעו לישראל בימי היוונים , ואותו יום עשו אוהו יום טוב .
כ' סיוןהחריבו נושאי –הצלב עשרות קהילות בגלילות הרינוס בגרמניה, ואותו יום נקבע תענית – ציבור לזכר עלילת הדם הראשונה, שהתחוללה באנגליה בעיר נוריץ בשנת 1171 .יום זה אף נקבע בתקנות " ועד ארבע ארצות " כיום אבל לזכר גזרות ת"ח – ת"ט ( 1648 ) הפרעות שפרעו אנשי חלמניצקי בקהילות פולין ואוקראינה.
כ"ה סיוןנהרגו הרוגי מלכות רומי.
כ"ז סיוןנשרף ע"י מלכות רומי ר' חנינה בן תרדיון, מעשרת הרוגי מלכות .
אירועים ישראלים נוספים כאן
פטירת צדיקים בחודש סיון:
ו' בסיווןחג השבועות הינו גם יום לידתו ופטירתו של דוד המלך וכן של הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות.
כ"ה בסיווןלפי האגדה נהרגו הרוגי מלכות רומי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ורבי חנינא סגן הכהנים.
בכ"ז בסיווןנשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר התורה עמו מעשרת הרוגי מלכות.
עוד על צדיקים ויום פטירתם באתר אהלי צדיקים.
מקורות:
המרכז הפדגוגי באר שבע – חודש סיון
אמי"ת – חודש סיון
מודעות - חודש סיון בעבודה הרוחנית לאור הקבלה והחסידות
ויקיפדיה – חודש סיון
משרד החינוך – מעגלי השנה – חודש סיון
חודש תמוז
החודש הרביעי למניין החודשים מחודש ניסן ראש החודשים.
החודש העשירי מתחילת בריאת העולם מחודש תשרי.
"המליך אות ח' בראייה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולם, תמוז בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה" (ספר היצירה).
מקור שם החודש תמוז:
שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוֹּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוֹּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִיDumuzi באכדית. בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.
במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח המסופוטמי, על שם האל "תמוז", שבמיתולוגיה המסופוטמית היה אל הפריון. אל זה מוזכר אף במקרא: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז" (ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק י"ד).
על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים (רש"י יחזקאל, ח', י"ד; מלבי"ם שם), מקור השם תמוז במילה ארמית שמשמעותה חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ.
בהמשך חדר השם לאזורים נוספים. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית, ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים כ"חודש תמוז".
מזל החודש: סרטן
חודש תמוז נשלט על ידי מזל סרטן בו שולט הירח המקבל את אורו מאור השמש. הירח מהווה כלי משני לקבלת האור הישיר מהשמש שאין אנו יכולים לקבלו ישירות. מזל סרטן מלמד אותנו לקבל את הטוב שבאור ולא בצורה ישירה על ידי הצמצומים ומסננים המתאימים ליכולת ההכלה של הכלי שלנו. בחודש זה אנו מבטלים את עבודת השמש היא עבודת האלילים ומתחברים לעבודת הלבנה המסמלת את בני ישראל, אשר מקבלים את אורם על ידי התבטלותם לכוח עליון המסמל השמש דרך הצדיקים, ודרך משה רבינו שמסר לנו את התורה הקדושה.
ראה את המאמר המלא על מזל סרטן כאן
אות החודש: ח
האות חי"ת היא תחילת המילה חיים, המתבטא בתנועה, משתנה, עולה ויורד כפעימות הלב והנשימה. "רצוא ושוב", אומר יחזקאל הנביא "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". המלאכים בחזון יחזקאל חשים את החיות האלוקית ושואפים לחזור למקורם, כך גם הנשמה האלוקית. כך גם החיים עצמם. האות חי"ת מסמלת את החיות בשני הכיוונים יחד.
האות חי"ת נכתבת כך: אות ו"ו מימין ואות זי"ן משמאל כשגג קטן מחבר ביניהם. האות ו"ו שייכת לחודש אייר, האות זי"ן לחודש סיון ולאחריו החודש תמוז האות חי"ת. חי"ת יכולה להיות חיובית או שלילית על פי בחירה. במידה ונבחר בחיובי יהיה חיים וחסד, או אם בשלילי יהיה חטא, חורבן, חושך.
חוש החודש: ראיה
חוש הראיה עובד על שיטת "רצוא ושוב". הראיה יוצאת מהעין אל התמונה בה היא מתבוננת מחזירה את המראה לתוך העין וכך מקבלת את הדמות הנראית.
הבסיס לאמונה של ישראל מתחיל משמירת העיניים. כשהעין רואה היא חומדת ולכן יש לשמור את הראיה מלהסתכל על מה שאינו שייך לנו פן תחמוד "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". גם חטא העגל התחיל בעצם מתוך הצורך של האדם לראות את האל בצורה מוחשית כפי שהיתה ידועה בימים ההם כעבודת אלילים ובניית פסלים לאלילים. החיפוש אחרי מושג פיזי ומוחשי והרצון לראות את הבורא ולהגיד "אלה אלוהיך ישראל" גרם לנו חטא גדול מאוד בי"ז בתמוז שעד היום אנו מתאבלים עליו.
שבט החודש: ראובן
שבט ראובן נקרא על שם הראיה. נתנה לו לאה אמו את שמו: "כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי"
ראובן היה הבן הבכור של יעקב מלאה. אך בא בטעות מכיוון ויעקב חשב שזאת רחל. ולכן הבכורה עברה ליוסף בכור רחל. אותו לימד יעקב את כל סודות התורה.
ברכת יעקב לראובן: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז; פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה;". ראובן ניסה לבלבל את יצועי אביו ולקבוע את מיטתו בבית אימו וחטא. אך עשה תשובה על כך. סמלו הם הדודאים המסמלים פריון על רקע אדום. אבן החושן של ראובן האודם.
ברכת משה את שבט ראובן: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר"
ראובן מקושר לתמוז חודש התחלת החורבן, המתאים לחוטא אשר סולק מהבכורה. כתוב בגמרא: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת"
המשמעות הרוחנית של חודש תמוז:
בחודש הקודם בחודש סיון קיבלו בני ישראל את התורה, הן התורה שבכתב והן התורה שבעל-פה. בחודש תמוז מתחילים בני ישראל לקיים את התורה ומצוותיה על פי דבר השם הלכה למעשה.
בחודש תמוז אנו בוחרים כיצד להתסתכל על הדברים, אנו יכולים לקחת את הקושי העצבות ולהכנס לדיכאון ולהיסחף איתו או לחילופין לבחור לשנות את ההסתכלות ולמצוא את נקודת האור בתוך החושך שיש בחיינו. גם הבריאה כולה נוצרה דרך החושך, על מנת שהבורא יוכל לברוא את העולם הוא צימצם את האור ויצר חושך כדי שיוכל לבורא את הכלים ואת בני האדם שיכילו את האור. אור גדול מדי ישבור את הכלים ולכן עשה את האור בצימצום על פי מידת הכלים שברא, כך גם אנו בחודש זה מצמצמים את האור ולומדים להכיל את החושך שבחיינו על פי מידת התפיסה ויכולת ההכלה שלנו, עלינו למצוא נקודת טוב בכל מעשה ומקרה שעובר בחיינו.
השמש היא כלי עצום המקרין אור חזק מאוד אך אם נסתכל על השמש ללא הגנה נחווה חושך מוחלט בעיניים. עלינו ליצור מגינים ומסנני הגנה על מנת שנוכל להשתמש באור השמש לטובתינו על פי מידת היכולת שנתן לנו בורא עולם.
חודש זה מביא אותנו לקטנות, לצימצום ולהכרה בחושך הסובב אותנו, יש חושך יש הסתרה לנוכחות האלוקית בחיינו אך עלינו עדיין להחזיק ביכולת להאמין בטוב שהוא מקור הבריאה למרות שאיננו יכולים לתפוס זאת בשכלנו, ח"ן – חוכמת הנסתר, גילוי הבלתי ניתן לתפיסה, האמונה בכוח הבריאה ששורשה טוב יגלה לנו חכמה נסתרת רק לאחר שנצמצם את עצמינו ונהפוך למראה לאור. נהווה כלי ריק שיכול להכיל בתוכו את האור שבורא עולם רוצה לתת לנו.
חודש זה מכיל בתוכו הרבה פורענויות שעברו על עם ישראל אך הוא גם יהפוך בקרוב בימינו לימים של גאולה, ואמרו חכמינו מי שמתאבל על חורבן הבית יזכה לראות בבנינו. עצם הבנת החיסרון הצער והכאב על מה שאין אנו יכולים להעריך את החסרון לקבל חזרה את מה שאיבדנו ובעצם במצב זה אנו נותנים מקום לחסר לחזור ולהיות שוב.
במצבים קשים שנראה לנו שהכל חשוך ושחור עלינו להיזכר בטוב הקיים, להודות על הדברים הטובים שכן ישנו לנו שאנו רואים אותו במוחשי. יד ימין בנפש, יד הנתינה ויד החסד. כשאנו נמצאים במצב של הודיה ושל נתינה לזולת מתעורר בנו היכולת להכיר במתנות הנפלאות שיש לנו, ומתחזק הכוח של החסד בחיינו. "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים ל"ד י"ג).
על מנת שנוכל לקבל את אור השם ולא בצורה ישירה זכינו לצדיקים שיכולים לעזור לנו, הנביא הגדול מכולם משה רבינו היווה את החיבור בין בני ישראל לבורא עולם. דרך הצדיקים אנו זוכים לקבל את דבר השם ואת אורו בתורה בצורה לא ישירה ולזכות להנות מזיוו ואורו. בחודש זה אנו מתחברים לצדיקים ולחכמים האמיתיים שיאירו לנו את הדרך הנכונה להתחבר לטוב האמיתי ולקיים את רצון הבורא כפי רצונו ולהצליח להאיר הלאה לצאצאנו הבאים אחרינו.
מאורעות חודש תמוז על פי התורה:
יום הצום הרביעי י"ז בתמוז - יום בו קרו אסונות רבים לעם ישראל: חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד/והועמד צלם בהיכל. קרא עוד על תאריך זה בויקיפדיה.
ימים בין המיצרים- המתחיל בי"ז תמוז ועד ט' באב. ימים קשים לעם ישראל ויצר הרע שולט בו לכן יש להיזהר מאוד בימים אלו וכל מיני פורענויות באות ומתרחשות בו, כזכרון לעולם על זמן העבר בו חטאו עם ישראל בין הזמנים האלו כי לא עשו תשובה.
ימים אלו יהפכו לימים של שמחה ולזמן של גאולה במהרה בימינו אמן.
פטירת צדיקים בחודש תמוז:
א' תמוזיוסף הצדיק בן יעקב
ג' תמוזפטירת הרבי מליובאוויטש.
ט"ו תמוזבעל "אור החיים" הקדוש - חיים בן עטר.
עוד על פטירת צדיקים בחודש זה באתר צדיקים
מקורות:
ויקיפדיה – חודש תמוז
מודעות – חודש תמוז במבט רוחני
רדיו 2000 – חודש תמוז
קבלה צפת – תמוז בתורת הקבלה
הרב יצחק גינזבורג – חודש תמוז
שבט ראובן - ויקיפדיה
חודש אב
החודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן ראש החודשים.
החודש האחד-עשר מתחילת בריאת העולם מחודש תשרי.
"המליך אות ט' בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם אריה בעולם, אב בשנה וכליה בנפש זכר ונקבה" (ספר היצירה).
מקור שם החודש אב:
בתורה ובנביאים נקרא החודש בשם החודש החמישי. חז"ל קראו לחודש "אב". נוהגים לכתוב חודש מנחם אב, לשם תקות נחמה לעתיד לבוא במהרה בימינו. מקור השם "אב" הוא בבלי שפירושו אש-חום, כי הוא חל בתקופת חום הקיץ. הסבר אחר הוא שהחודש נקרא אב, כי הוא עתיד להיות אב לכל החודשים.
מזל החודש: אריה
המזל של החודש הוא אריה. לאריה יש נטיה טבעית לשלוט, כידוע, הוא 'מלך החיות'. אחת הסכנות של מלך זה שהוא עלול לא לשמוע את הנתינים שלו. בחודש הזה, כל אחד מאתנו נהיה קצת יותר אריה. צריך להיזהר! לא ליפול למצב של, 'רק אני מדבר ואתם חייבים רק להקשיב', אלא לעלות ולהשתמש בחוש השמיעה כדי להקשיב לשני, לשמוע את הקול של השני, ולשמוע את הקול הפנימי שלי, שהרבה פעמים נעלם בתוך בליל הדיבורים והשאגות החיצונים.
משמעות שורש המילה העברית "מלך" פועל יוצא של ימלוך שפרושה להתייעץ. גם בורא עולם התייעץ עם נתיניו המלאכים לפני שברא את העולם. ועלינו ללמוד מכך על עצמינו.
מזלו של החודש הוא מזל אריה כפי שכתוב במדרש הקדמון: " עלה אריה (נבוכדנצר מלך בבל) במזל אריה והחריב אריאל (בית המקדש) כדי שיעלה אריה ( הקב"ה) במזל אריה ויבנה אריאל".
בית המקדש נקרא בתנ"ך 'אריאל' שכן הוא בנוי בצורת אריה במבט עילי. גם המזבח נראה כאריה, ואף 'אש התמיד' שעל המזבח היתה בצורת אריה. בספר הזוהר מתואר המזבח שהוא כאריה האוכל קורבנות, ובתורת הקבלה מבואר שמאכילה זו ניזונים המלאכים המכונים 'חיות הקודש' המתוארים ב'מעשה מרכבה' של הנביא יחזקאל.
המילה אריה מסמלת ראשי תיבות : אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענה רבא.
מכאן לומדים שבחודש אב יש לנו את היכולת להתבונן ולראות קדימה – לצפות למרחוק ולהתכונן לימים הנעלים של החודשים אלול ותשרי, ומסיבה זו נהוג לאחל כבר מחמישה עשר באב- 'כתיבה וחתימה טובה'.
האריה, מזלו של החודש, מתואר במרכבת יחזקאל כנמצא בצד ימין של המרכבה, המסמל את תכונת וספירת החסד והאהבה. הקבלה מלמדת שבחודש אב מתגלה בעולם חסדו ואהבתו המיוחדת של הבורא לבריותיו.
עוד על מזל אריה באסטרוגלגל.
אות החודש: ט
האות ט' שווה תשע רומזת לתשעה באב התאריך העיקרי של החודש. היא מופיעה בפעם הראשונה בתורה בפסוק " וירא אלהים את האור כי טוב". שתי המשמעויות של האות מתבטא גם בעשרת הדיברות שקיבלנו בפעם השניה לאחר שמשה שבר את הראשונים. ושם כתוב "למען ייטב לך". רצונו של בורא עולם הוא בקיום הבריאה ולא בהריסתה.
חוש החודש: שמיעה
"שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" אנחנו אומרים פעמיים ביום, להזכיר לנו כי מעבר לכל המקרים הסובבים אותנו הכל פועל ונפעל על ידי האחד.
השמיעה שלנו היא יכולת של חיבור בין דברים. זהו המקום בו אין מסכים וגבולות, המקום שבו מתגלה האחדות, היכן שכל הסתירות מתישבות ומתחברות. לרוב השמיעה שלנו תלויה ברצון לשמוע. כאשר איננו רוצים לשמוע, נאטמות אוזנינו ובאמת לא שומעים. חייבים להילות את הרצון ולהפעיל את השמיעה הפנימית והחיצונית, כדי שנשמע לא רק את מה שאנחנו רוצים לשמוע, אלא גם את מה שאנחנו צריכים לשמוע ולא תמיד מתחשק לנו.
חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ הביא אותנו לחטוא בחטא לשון הרע. התיקון הוא להתרחק מכך ולתקן את השמיעה שלנו, לשים שומרים ולשמוע רק אמת וטוב. ואז הופך לאדם הלומד מכל אדם ומתקן עצמו.
המשמעות הרוחנית של חודש אב:
צער השכינה והתעוררות רוחנית - חודש אב נכנס ומביא עימו את הצער והאבלות על חורבן בית המקדש, צער על חטאינו שהביאו אותנו להפרידה אותנו מהקדושה ונוכחות האל איתנו כאן, יחד עם זאת יש לנו הבטחה כי כל המתאבל על חורבן הבית יזכה לראות בתקומתו מחדש. עצם הצער והכאב מחבר אותנו ומושך אלינו חזרה את הנקודה שאיבדנו את שכינתו הקדושה של האל. מיעוט השמחה בעולם הגשמי מעורר את התעוררות השמחה הרוחנית שהיא מעבר למציאות היומיומית, בעצם אנחנו מתאבלים על צער גלות השכינה והשמחה בהכרה כי שורש כל החיסרון הוא רק החיבור שלנו עם בורא עולם שבעצם אין לו יכולת לא להיות כלל מביאה אותנו לחיבור לקדושה ולרוחניות בחיים. בשמחה זה במחשבה (בשמחה=מחשבה).
שפלות – יסוד המלכות בא מתוך שפלות. כאשר אדם משפיל את עצמו הוא זוכה להמליך עליו את מלכות בורא עולם מלך מלכי המלכים. ברגע שהסרנו את המלכות נפלנו למלכות נפולה היא הגלות ושליטת העמים הגויים עלינו. עלינו להחזיר עטרה ליושנה. דרך השפלות אפשר להתחבר לשמחה פשוטה פנימית גם ברגעים של צער וחורבן.
מאורעות חודש אב על פי התורה:
ר"ח אב – יום ההילולא (הפטירה) של אהרון הכהן הגדול, אחיו של משה רבינו, עליו נאמר שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום ומשכין שלום בין אדם לחברו'. זוהי ההילולא היחידה הנזכרת בתורה. ביום זה יש לנו כוחות מיוחדים ללכת בדרכיו של אהרון הכהן ולהוסיף באהבת הבריות.
ה' אב – יום ההילולא של האר"י הקדוש. המורה הגדול של הקבלה הצפתית במאה ה-16. ה' אב אותיות א.ה.ב – מלמד שיום זה מסוגל לאהבת ה' ואהבת הבריות מתוך התבוננות פנימית. האר"י (רבי יצחק לוריא), מפורסם כמי שגילה את סוד הצימצום – אבן היסוד של הקבלה הלוריאנית. תורת הצימצום מלמדת שבגלל אהבת הבורא את בריותיו, הוא צמצם את נוכחותו האינסופית, כדי לאפשר מציאות של נבראים, שיוכלו לקבל את השפע הטוב.
ט' באב - נקודות החיבור בין החדשים תמוז ואב עוברות בתקופת 'שלשת השבועות' שבין י"ז תמוז לתשעה באב, המכונים 'ימי בין המיצרים'. כיום, אלו ימים המסמלים צער על חורבן בית המקדש הראשון והשני, דבר בלתי חיובי. אולם, בספרות ההלכה והקבלה מודגש שימים אלה יהפכו לימים טובים, ימי חג ושמחה גדולה, בזמן הגאולה. תהליך נתינת הכח המיוחד להפיכת הרע לטוב מגיע לשיאו בתשעה באב. אותו היום בו חטאו המרגלים ששלח משה רבינו, ונחרבו שני בתי המקדש, מצויין במקורות הקדמונים כיום לידתו של המשיח, מי שעתיד להביא גאולה לעולם כולו, ולבנות את בית המקדש השלישי בירושלים. מסיבה זו נקרא החודש מנחם-אב, כי בו מודגשת הנחמה על צער הגלות.
ט"ו באב – יום בו התבטלה גזירת הגלות על דור המדבר, הדור של יוצאי מצרים, בשנה ה- 40 ליציאת מצרים. זהו היום המסמל את העליה הגדולה לאחר הירידה של תשעה באב. זהו יום המבטא את שמחת הגאולה וביטול הגלות, היום השמח ביותר בשנה שנקרא בתנ"ך 'חג ה''.
זהו היום בו הותרו שבטי ישראל להתחתן זה עם זה ולכן מסמל יום זה יום של אחדות ואהבה. ביום זה גובר מזלם של ישראל, ובו הלבנה מגיעה לשיא עוצמתה (ירח מלא) וכוחה של השמש נחלש. מיום זה ואילך מתקצרים הימים ומתארכים הלילות, ולומדי פנימיות התורה נוהגים להוסיף בלימוד תורת הקבלה ותורת החסידות.
שבט החודש על פי האר”י: שמעון
ברכת ישראל: שמעון קיבל ברכה משותפת עם לוי. "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל;".
בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה משה סירב לברך את שבט שמעון בגלל פרשת השיטים, אולם רמז לשבט שמעון בברכת יהודה "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה...".
האבן של שבט שמעון בחושן הכהן הגדול היא אבן הפטדה.
ה"אות" של שבט זה (הדגל) היה ציור של העיר שכם על רקע ירוק. סמלו של שבט זה ניתן לו בגלל קנאותו לדינה בת יעקב, ובגלל הנקמה אשר ערכו שמעון ולוי באנשי שכם שחטפוה.
עוד על שבט שמעון בויקיפדיה.
פטירת צדיקים בחודש אב:
ראש חודש אב
פטירת אהרון הכהן
אלעזר בן אהרון הכהן
ה' באב
האר"י – רבי יצחק לוריא אשכנזי
ט' באב
החוזה מלובלין – ר' יעקב יצחק מלו
י' באב
יששכר בן יעקב אבינו
עוד על פטירת צדיקים בחודש זה באתר צדיקים
מקורות:
מיקרופדיה תלמודית – חודש אב – בו מצוינים דיני החודש.
מודעות מרכז רוחני לקבלה – חודש אב. משמעות רוחנית של החודש.
צפת קבלה – חודש מנחם אב בתורת הקבלה.
מלכות ישראל – הרב גינזבורג – מאמר נפלא על חודש אב על פי הסוד והקבלה.
חודש אלול
החודש השישי למניין החודשים מחודש ניסן ראש החודשים.
החודש השנים-עשר מתחילת בריאת העולם מחודש תשרי.
"המליך אות י' במעשה... וצר בהם בתולה בעולם, ואלול בשנה ויד שמאל בנפש" (ספר יצירה פרק ה' משנה ח')
מקור שם החודש אלול:
מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הוא מתקופת גלות בבל. יש המקשרים אותו למילה "אולולו" שפירושה באכדית: "קציר". היות שהוא חל בסיום תקופת הקציר. (באכדית:lulu)
על פי פירוש אחר משמעות המילה אלול היא טיהור וכפרה.
בלוח גזר נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות (או קיצוץ התאנים) בתקופה זו.
מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל"- בארמית חיפוש. הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים.
השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא בספר נחמיה (ו' טו). בקרב עדת ביתא ישראל החודש נקרא לול.
מזל החודש: בתולה
מזלו של חודש אלול היא הבתולה הבאה בדרך כלל לסמל את כוח הפריון הטוב והטהור והיא נקבעה בחודש אלול שבו נברא העולם ליישב אותו כפי שנאמר "לא תהו בראה לשבת יצרה", (ישעיה מה, מח). ומצוות פרו ורבו היא למעשה המצווה הראשונה בתורה, במסורת היהודית הקובעת את חודש אלול כחודש של התעוררות ותקומה ראו במזל בתולה מעין קריאה לבתולת בת-ציון, לישראל המשולה לבתולה - גן נעול אחותי כלה, להתעורר לתשובה שנאמר "שובי בתולת ישראל", "כביכול" הדוד הדופק על דלתה בהתאם לשירת שלמה על הדוד הדופק "פתחי לי אחותי רעיתי". הגאון הרב מוולוז'ין היה מפרש את הפסוק "אז תשמח בתולה במחול" כרמז שהקב"ה ימחול עוונותיה של בתולת ישראל וישמח אותה כפי ששמחה בגן עדן מקדם בראשית הבריאה כפי שקוראים אנשי ח"ן את הפסוק בעמוס "נפלה לא תוסיף, קום, בתולת ישראל ... דרשינו וחיו".
אנשי ח"ן אומרים שחודש אלול, שהוא חודש התשובה, הוא חודש ההתחדשות לבתולת בת ישראל להתעורר ולבוז לכל שונאיהם של ישראל כפי שלעגה לסנחריב "בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון" (מלכים ב, יט-כא) בזמן שהיא עושה תשובה, שאלוקים סולח לעוונותיה ושומר עליה כנגד אויביה המרובים, למענו ולמעננו.
עוד באתר על מזל בתולה
אות החודש: י'
האות העשירית באל"ף בי"ת היא האות י'. אות הגדולה אך במעט מנקודה. קוטנה של האות רומז על ייחוד הבורא שאינו ניתן לחלוקה. אף שלעתים הנהגותיו של הבורא נראות שונות זו מזו, כולן נובעות מיישות אחת ומתכלית אחת.
י', האות הקטנה ביותר באל"ף בי"ת, מייצגת את העל-טבעי. כנקודה, היא מסמלת דברים הנמצאים מעבר לממדים הגשמיים של זמן או חומר. עניינה של האות רומז גם לכך, שהדרך המביאה את האדם אל הגדולה היא דרך הענווה. ברוח זו בחר ה' באומה קטנה להיות לו לעם, כפי שכתוב בתורה: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז', ז'). וכן מובא בגמרא: "אמר להם הקב"ה לישראל: 'חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני"' (מסכת חולין דף פ"ט, א'). וכן נאמר: "כל המשפיל את עצמו, הקב"ה מגביהו".
חוש החודש: מעשה (תיקון)
חיפוש בנבכי הנפש בכדי להכין את עצמנו לדרך חדשה ושנה חדשה, לנצל את היכולת של החיפוש, בפרט אחר הפרטים הקטנים, הפרפקציוניזם המאופיין בחודש אלול, ליצור שינוי אמיתי ופנימי בנפש, אבל מצד שני יש להיזהר מביקורת יתר, שתנוון אותנו מלהשתנות באמת. כמו כן, עלינו לזכור, שבמקביל הבורא יתברך משפיע עלינו שפע של רחמים בחודש זה, שבא לידי ביטוי בפתיחת 13 שערי רחמים בעולמות העליונים, בכדי לעורר בנו את הזיקה ליצירת חיבור רוחני טהור, חדש ונקי לקראת השנה החדשה, ולכן מזלו של החודש הינו: "בתולה".
המשמעות הרוחנית של חודש אב: חודש הסליחות והרחמים
רגע לפני תחילת שנה חדשה יש לעשות חשבון נפש ולתקן את הדרוש תיקון על מנת להתחיל שנה חדשה ממקום טוב יותר. בחודש אלול נפתח בתהליך התבוננות פנימית וחיזוק הרצון להתחקרב לקדוש ברוך הוא. מהי תכלית החיים, העצירה והשאלה הזאת תוביל אותנו לרצון הפנימי והאמיתי שיש בנו כדי להגיע לשלמות פנימית.
אלול = ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי". דודי זהו אהובי, אותו מכנים אנו את בורא עולם אהובנו, אהבת חינם אוהב אותנו, אנחנו בזמן זה מחדשים את יחסנו האישי עם בורא עולם. “המלך בשדה" וזהו זמן טוב להתבודדות ושיחת נפש חברית בינינו לבין בורא עולם.
כמו כן יש לבקש מחילה וסליחה בין אדם לחברו. כדאי מאוד לקבל על עצמנו לא להסתכל על אף אדם ולא לדבר על אחרים ללא רשותם. עוון לשון הרע הוא תיקון גדול מאוד במיוחד בדורנו.
האדם צריך לפשפש במעשיו, מחשבותיו וראייתו כדי לבער את הרע מקרבו. כשאדם שופט עצמו למטה ועושה תשובה ומתחרט על מעשיו ומביע נכונות לו לחזור עליהם הוא מגיעה נקי אל יום הדין. חודש זה טוב להתפייסות, לצדקה וגמילות חסדים עם הזולת ולחשבון נפש.
חודש אלול עומד בין חודש אב הוא חודש החורבן לבין חודש תשרי הוא יום דין, וזהו זמן טוב להכנה הנדרשת להתחיל את השנה מחדש ממקום טוב.
ראש חודש אלול מתחיל על פי רוב בפרשת ראה בה נאמר על מצוות מעשר "עשר תעשר" בו תלוי מזלו של אדם והמצווה היחידה שבורא עולם מרשה לנו לנסות אותו בכך, אם תעשר תתעשר.
מאורעות חודש אב על פי התורה:
ערב ראש חודש אלול – שהם ארבעים יום לפני יום כיפור נהוג לעשות התרת נדרים.
חודש אלול החודש האחרון בשנה לפני ראש השנה בתשרי. חודש זה מסוגל לתשובה יותר מכל ימות השנה כי הם ימי רחמים ומי רצון. אעפ"כ שכל ימי השנה טובים לתשובה בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל את הלוחות שניות והיא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. משה השתהה ארבעים יום והתפלל לה' שיסלח וביום הכיפורים אמר לו ה' “סלחתי כדברך" ונקבע יום זה ליום י' תשרי ליום סליחה ומחילה לישראל לכל הימים.
כל חודש אלול נאמרים סליחות לפני ה' ואף תוקעים בשופר לעורר את לב האדם לתשובה.
כ"ה באלול – יום תחילת בריאת העולם ובראש השנה נברא האדם הראשון ובו ביום חטא טנידון ונמחל לו.
עוד הלכות החודש מאת הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל באתר ישיבה
שבט החודש על פי האר”י: גד
אבנו שבו, צבע דגלו אפור ומצויר עליו מחנה צבא, על פי ברכתו "גד גדוד יגודנו".
שבט מלחמתי.
בנו של יעקב מזלפה שפחת לאה. נחלתו הייתה בעבר הירדן המזרחי בארץ שנכבשה מעוג מלך הבשן.
גד - בן יעקב אשר ילדה לו זלפה שפחת לאה. גד נולד בעשרה בחשון וחי 125 שנים (שמות רבה פ"א ה'). נקרא "גד" על שם המן שהוא כזרע גד (שם). שבטו נקרא "בני גד", "מטה גד", "גד" (במדבר א' י"ד, כ"ד, כ"ה), או "הגדי" (דברים ג' י"ב).
דגלו היה מעורב לבן ושחור ומצויר עליו מחנה (במדבר רבה פ"ב).
גד קבל נחלתה עם ראובן וחצי המנשה בעבר הירדן המזרחי, בארץ שנכבשה מעוג. היה להם מקנה רב, והיו צריכים מקום מרעה (במדבר ל"ב; יהושע כ"ב).
רבים משבט גד באו אל דוד למדבר לעזור לו בברחו מפני שאול.
משמעות השם גד – מזל ומסמל את מזלו של ישראל. מספרו 7 ואמנם נולד גד שביעי. ישראל קשור למספר שבע הרומז על שבעת ימי השבוע של הבריאה ושלמות האלף השביעי שהוא ימי מלכות שמים ומזל טוב. כשנולד גד הכריזה לאה "בא גד" – בא מזל טוב. כשחיים לפי הא,ב,ג,ד שהתורה נקראת בשם טוב ובה המפתח לטוב.
יש קושרים את גד עם אליהו הנביא זכור לטוב הבא משבט גד שהצליח לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. הוא המלאך ההופך קללה לברכה ורע לטוב.
פטירת צדיקים בחודש אלול:
ג' אלול
ט' אלול
י"ג אלול
כ"ד אלול
רבי ישראל מאיר הכהן - החפץ חיים
עוד על פטירת צדיקים בחודש זה באתר צדיקים
מקורות:
חודש אלול ומזל בתולה – רדיו 2000
כמעין המתגבר – הגאולה בסוד חודשי השנה - אלול
האלף בית של חודש אלול – העיש
חודש אלול חודש הסליחות – אתר מט"ח
שבט גד - אתר דעת
מנהגי החודש – ספר התודעה – אתר דעת
עבודה הרוחנית בחודש אלול – אתר חידוש
חודש אלול בפנימיות מזל בתולה - הרב אלינור שליטא עינא פקיחא – בחדרי חדרים